יכול להיות שהשותפים שלנו פגעו בנו בעבר ובן הזוג הנוכחי שלנו אולי פגע בנו, יכול להיות שאנחנו כל כך מפחדים שיבגדו, ישקרו לנו או שוללנו, אולי אפילו אנחנו כל כך מפחדים ואפילו לא יודעים מה.

כדי להבין באמת כיצד לבטוח בשותף שלך ולהשיג זאת בפועל, אנו יכולים להשתמש במשאבים רבים. אנחנו יכולים להשקיע את כל האנרגיה והכוח בניסיון לתת אמון, סיסמאות כמו "אנחנו חייבים לסמוך, אנחנו חייבים לשמור על הקשר" כבר לא מספיק משכנעות ולא משנה כמה אנחנו מנסים לסמוך, משהו בתוכנו מסרב לתת אמון. לשחרר את האמון.

אז אנחנו נזהרים, נזהרים מכל צלצול, כל וואטסאפ, כל תנועה חריגה, כל התנהגות לא ברורה. כל דבר יוצא דופן מציף מיד את חוסר האמון במערכת היחסים.

החיפוש הבלתי פוסק אחר אמון אינו נושא פרי. אנחנו מובסים, אנחנו רוצים לסמוך, אבל הלב לא נכנע. יש פער, אנחנו ביחד, אבל בתוכנו יש ריחוק, יש תחושה שאנחנו לא באמת יכולים להתחבר. אין בתוכנו שלווה אמיתית, אנחנו במעין מאבק על אמון.

אנחנו כל הזמן חושדים שהם יפגעו בנו, שהם יברחו, שיעזבו אותנו, שבן הזוג שלנו מתכנן משהו מאחורי הגב שלנו.

איך אנחנו יכולים לחיות עם בן זוג שאנחנו לא סומכים עליו?
איך אתה יכול לחיות בשלום גם עם חוסר אמון?

שלב 1: מודעות

היו מודעים לכך שאנחנו באמת רוצים לסמוך, אבל מבחינה פנימית, רגשית, אנחנו לא באמת בוטחים. לעתים קרובות אנו מתחבאים מתחת למסכת האמון, אבל הרגשות לא משתפים פעולה.

המודעות לכך שיש בתוכנו משהו שאנחנו לא סומכים עליו היא צעד חשוב מאוד. כי אחרת היינו רוצים לסמוך כל הזמן, אבל המוח אומר "אתה חייב לסמוך" והלב צועק "אל תסמוך". המודעות לפער עצמו היא הצעד הראשון.

שלב 2: תיקון תנועה רגשית

אנחנו יכולים להיות בברזיל, על החוף הכי שליו ואידילי שיש, עטופים בערסל, ועל פניו נראה כאילו אנחנו בשלווה מוחלטת ובזוגיות טובה, אבל בתוכנו יכולה להיות סערה חוצת יבשות שמרגשת , זועם אנחנו יכולים לעבור ממקום למקום, מחשבות יכולות להשתולל ואנחנו רחוקים מלהיות במצב רגוע.

הקרב בין המוח והלב לסמוך או לא לסמוך יכול לנקז מאיתנו אנרגיה חשובה ויקרה ולהתיש אותנו. אנחנו עושים הרבה תנועות פנימיות, אבל אנחנו לא זזים לשום מקום.

כמו שחיין מתחיל שעושה הרבה תנועות במים אבל כל הזמן מתקדם מעט, גם אנחנו יכולים לעשות הרבה תנועות פנימיות ריקות ולא להתקדם בשום מקום.

לפעמים אנחנו כל כך רוצים לסמוך ולהבין בשכל שלנו למה אנחנו צריכים לסמוך, אבל הלב לא משתף פעולה ומתרחש ניתוק רגשי, כלומר אין סנכרון בין הלב לנפש. ולא משנה כמה בן הזוג נוקט בצעדים שבונים אמון, משהו בתוכנו לא מרפה והלב לא יכול להרפות ולסמוך.

תנועה רגשית של הסכמה וחוסר אמון אינה תנועה נפשית אלא תנועה רגשית. ההסכמה לא לסמוך היא ההודאה שאנחנו לא מסונכרנים ושצריך לנקוט כאן צעדי סנכרון. אנו מודים שאין לנו אמונה שההכרה הפשוטה של ​​האמת הזו בתוכנו יכולה לאפשר תנועה פנימית נכונה ועמוקה יותר. זה מאפשר לך לזהות את המצב ולהירגע.

שלב 3: אחריות

אנחנו לא סומכים על בן הזוג שלנו, כל המצב הזה יוצר בנו הרבה תהיות וטינה, אנחנו לא מרגישים בטוחים בזוגיות וזה מערער אותנו. יש לנו נטייה טבעית להוציא את הרגשות המורכבים האלה על בן הזוג שלנו.

אנחנו נוטים לתת לבן הזוג שלנו את כל המשקל של המצב. הם אחראים למצב הרגשי שלנו, לחוסר ההתאמה שלנו. אנחנו נוטים לשים הכל על כתפי השותפים שלנו.

ללמוד לקחת אחריות. אין אשמים, פשוט יש מצב. עלינו ללמוד להכיל את הסיטואציה מבחינה רגשית, אחרת יהיו הרבה דיבורים ומעשים לא הולמים.

נשתולל כשד טזמני, נשמיד כל מה שאנחנו יכולים בדרך, ואז נבין שזה אפשרי בדרך אחרת. לפעמים זה מאוחר מדי לגלות, לפעמים הנזק שנגרם גדול מדי. אתה חייב ללמוד לעצור את הנטייה האינסטינקטיבית להגיב עכשיו, לקבל תשובות מהר מהר, בתוך כל זה אנחנו מנסים למוסס את הרגשות.

תהליך לקיחת אחריות הוא תהליך בו אנו מבינים שאנו חלק מהבעיה, זה בתוכנו, עולם פנימי שקורן החוצה. זה לא רק בידיים הלא אמינות של בן הזוג שלנו. זה הרבה מעבר לזה. אנחנו צריכים להתחיל להסתכל פנימה ולשאול שאלות כיצד נוכל לקחת אחריות רבה יותר.

שלב 4: הבן. תאמין בעתיד הפוטנציאלי

אנחנו לא צריכים לסמוך על מה שאנחנו רואים. כרגע הלב לא סומך, כרגע אנחנו מפקפקים בזוגיות, מה יקרה בעתיד, כרגע הכל בערפל. אנחנו לא יציבים בזוגיות, אנחנו מפחדים, אנחנו מותשים, אנחנו מנסים בכל הכוח לסמוך, אבל שום דבר לא עובד.

מה שאנחנו יכולים לעשות זה לסמוך על הפוטנציאל של השותף שלנו. עלינו ללמוד להאמין בפוטנציאל של בן הזוג שלנו. כעת אנו רואים את בן הזוג שלנו באור מסוים.

אנחנו לא צריכים לסמוך עליו כרגע, אלא רק בפוטנציאל הטרנספורמטיבי שלו. היכולת שלנו לראות תמונה רחבה יותר של המצב הנוכחי, והמצב הזה יכול להשתנות בהתאם לעבודה הרוחנית, הרגשית והנפשית שאנו עושים.

האם אנו מאמינים שנוכל לחולל שינוי? אז למה לא בן הזוג שלנו? אם אנחנו יכולים להאמין בפוטנציאל השינוי שלנו, אין סיבה לא להאמין בפוטנציאל השינוי של בן הזוג שלנו. זה יכול לתת לנו הרבה כוח להתגבר על זמנים קשים ולפתח אמונה חדשה בפוטנציאל של בן הזוג שלנו.

שלב 5: חמלה

צריך הרבה שיקול דעת בנישואים שבהם אין ביטחון. כשאנחנו שופטים את המצב אליו נקלענו, אנחנו שופטים את עצמנו, ואנו שופטים את בן הזוג שלנו, אנחנו יכולים להיות מאוד קשוחים במקומות האלה. מאוד סגור.

עלינו ללמוד חמלה במקומות האלה. חמלה כלפי המצב, כלפי עצמנו, כלפי בן הזוג וכלפי העולם. חמלה מאפשרת לנו להתגבר על רגעים קשים במיוחד.

לפתח חמלה לכל התהליך, למקום הזה שאנחנו נמצאים בו בדרך, בתהליך של התפתחות, ללמוד מטעויות וזה בסדר, זה בסדר לאבד כיוון, זה בסדר לא לסמוך, זה בסדר לאבד את דעתך , באמצעות חמלה נוכל למצוא את הדרך חזרה ללב שלנו.

שלב 6: אשר

אנחנו נוטים למתח בקשר ולראות כל מה שלא בסדר בקשר. עם כל הבושה שיש בזוגיות, במקומות האלה אנחנו שוכחים שהיו רגעים קצת יותר נעימים, אנחנו שוכחים למה אנחנו ביחד מלכתחילה, אילו תכונות גרמו לנו לרצות להיות עם הזוגות האלה.

חשוב ביותר להתחבר למה שבינינו, גם כשהכל נראה רע. היכולת שלנו לעמוד יחד בעיצומם של קשיים בבוץ ועדיין לראות את הדברים הטובים יכולה להיות צעד חשוב מאוד בהתגברות על המשבר הזה.

שלב 7: בהירות, הכל קורה לטובתנו.

אנחנו נוטים לשפוט את המצב. "זה לא אמור לקרות לנו בשום פנים ואופן" "זה צריך להיות כמה שנים" "זו הפעם הראשונה שדבר כזה קורה לנו". "זה לא נכון שזה יקרה, הדברים היו צריכים להיות אחרת".

אנחנו לא אוהבים את תחושת חוסר האמון בזוגיות, היא גורמת לנו כל הזמן לברוח ולא להתמודד איתה. אנו שופטים את עמדתנו כמשהו רע שלא היה צריך לקרות מלכתחילה.

החיים שלנו מאוד מדויקים וחורגים הרבה מעבר לתפיסה החושית שלנו. כל מה שקורה לנו בזוגיות שלנו משמש לטובתנו, משמש לפיתוח החושים שלנו, מחזק אותנו ואת הקשר שלנו עם החיים.

עלינו לזכור שבדיוק כשאנו נופלים לבור, נוכל גם לטפס בחזרה ולצאת מהבור חכמים ומנוסים יותר, לזכור שהכל קורה לטובתנו ושאנחנו במסע חיים של התפתחות והתנסות.

קשה לנו לתת אמון, אז נוכל מאוחר יותר ללמוד להעריך נאמנות. לאחר חוויה של חוסר ודאות בזוגיות, אנו לומדים וחווים אמון מלא. על רקע דברים שליליים אפשר לגלות את ערכם של דברים חיוביים.