תופעת האלימות הכלכלית במשפחה הורסת את הבית. כלומר, זה דורש את הדבר הכי חשוב, תקשורת זוגית, ועובד בדיוק בכיוון ההפוך. כסף, כוח, שליטה מחליפים חיבוק, חיבור רגשי ואינטימיות.

בבית שיש בו אלימות כלכלית במשפחה הכל קשה יותר, איכות החיים יורדת במידה ניכרת, ילדים סופגים רעלים, מתח, כעס, תסכול, שליטה, מודל הזוגיות שהם מקבלים משפיע על הדורות הבאים.

זה משפיע על כל תחומי החיים, יחסים חברתיים, המשפחה, בבית שיש בו אלימות כלכלית, זה דומה לקרינה רדיואקטיבית, זה משפיע על צמחי בית, בעלי חיים, שכנים, יש לזה השלכות בכל ההיבטים ובקנה מידה גדול.

אלימות כלכלית במשפחה יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות רבות, בגן נוכל לראות ילדים, כביכול, אלימים, מבחוץ זה נראה כמו השליט של הגן, הדומיננטי, אבל אם נתבונן היטב, נוכל לגלות ש הילד הזה הוא חסר ההגנה ביותר, אכן החלש ביותר.

זה לאחור. ככל שיש לך יותר כוח להשתמש, כך מתגלה יותר חולשה פנימית, עלינו להגן על משהו מבחוץ, כך אנו חלשים יותר מבפנים.

אנחנו יכולים לעסוק באלימות כלכלית כשאנחנו כל כך חסרי אונים שפשוט שיש לנו כסף לא הופך אותנו לחזקים. אנחנו משתמשים בכסף כאמצעי שליטה.

מערכת יחסים המאופיינת באלימות כלכלית הופכת למערכת יחסים המבוססת על אינטרסים. אנחנו כל כך מפחדים להינטש שאנחנו צריכים "קלף בשרוול" נגד בן הזוג שלנו. עלינו להשתמש בהסתרה, במניפולציות, בשקרים ובכל מה שנמצא מתחת לפני השטח שנותן לנו אשליה של כוח.

למעשה, אנחנו הילדים החלשים ביותר בכיתה. אנחנו צריכים כוח כדי לקבל אישור, אנחנו צריכים מניפולציה כי עמוק בפנים אנחנו לא מרגישים מספיק שווים כי אף אחד לא נתן לנו מילה "בחינם" אז אנחנו צריכים לקחת את זה בכוח. אשליית הכוח משכרת, אך היא חרב פיפיות כי נטל הכוח אינו נמשך, אנו מתרחקים יותר ויותר מהווייתנו הרוחנית.

איפה שיש אלימות כלכלית, יש הפרדה רגשית. קודם כל מעצמנו. ככל שאנו מופרדים יותר רגשית, כך נוכל להשתמש באלימות רבה יותר. זה מתחיל להזין אותנו, אנחנו באמת עובדים בתורה, אוהבים את רעתנו כמו את עצמנו, אנחנו נוסעים בכיוון ההפוך בכביש המהיר.

אנחנו פוגעים בקודש הקודשים, במערכת היחסים שלנו, והמחיר גבוה. המחיר הוא אותו כלא של דפוסים וקיבעונות שאנחנו מכניסים אליו את בן הזוג שלנו, ואז כולאים את עצמנו. שותפות הולכת יד ביד עם הוראת נתינה, שחרור מאנוכיות, עבודה משותפת ועבודה על ערכים. אנו יכולים ליפול לבור האנוכיות ולחזק חלקים מרוכזים בעצמנו כדי להתקבל למערכת יחסים ללא שום דבר מלבד גאווה.

8 שלבים: מה עושים אם יש אלימות כלכלית במשפחה?

1. להציב גבולות למניעת אלימות כלכלית

בבית שבו מתרחשת אלימות כלכלית בזוגיות, אין גבולות של ממש. יש גבולות גומי, תמיד חורגים מהגבולות כי אנחנו לא מאמינים שאנחנו באמת יכולים להציב את הגבולות. אתה צריך ללמוד מהם גבולות ואיך להציב את הגבולות הברורים האלה.

נראה שהדיון על גבולות הוא בנאלי כי לא קורה שם כלום, אבל ברגע שאנחנו בונים גבולות נכונים בתוכנו, אנחנו מפזרים אותם כלפי חוץ ובן הזוג מתחיל לתפוס את הרצינות והביטחון העצמי שלנו ולהבין שיש גבולות אמיתיים זה כאן .

2. בניית תקשורת זוגית טובה יותר

אלימות כלכלית ואלימות בכלל נובעות ממצב של ההפך מהתקשורת: אנחנו אילמים, לא מסוגלים לתקשר רגשית, ורוב התקשורת נעשית באיומים ובאלימות רגשית. ואין ערוץ תקשורת בכלל. בתקשורת אמיתית אין צורך באיומים. במקומות האלה אין תקשורת עם עצמנו, יש הפרדה ובלבול של רצונות, צריך ללמוד איך לבנות תקשורת זוגית ואיך להפריד בין המהותי למשעמם.

3. טיפול פרטני וזוגי באלימות כלכלית במשפחה

כל אחד מבני הזוג, בין מי שמשתמש באלימות כלכלית לבין מי שסובל מאלימות כלכלית, חייב לעבור תהליך עם עצמו או לפנות לייעוץ זוגי, ללמוד את מקומו בזוגיות ובחיים ולהמשיך הלאה מאי הבנות רחוקות מהן פועלים החיים. הטבע הרוחני שלנו. ללמוד מהי מטרת הקשר וכיצד למצוא בתוכנו כלים רגשיים להכיל את כל מה שקורה.

בעיצומה של אלימות כלכלית אנחנו כמו פצצת זמן מתקתקת, זה רק עניין של זמן עד שהכל יתמוטט ואולי זה לא בהכרח בגלל עזיבתו של בן הזוג, זה יכול להיות בגלל מחלה, כי דיכוי רגשי על לשנים יכולות להיות השפעות פיזיולוגיות רבות.

4. העלאת המודעות לפחד משינוי

בגלל אופי הקשר שנוצר מאלימות כלכלית יש את התסמונת של האסיר שהתאהב בסוהר, יש בנו משהו שנותן אישור לזוגיות, צריך ללמוד לקחת צעד אחורה להתאכזב עם התמונה הגדולה יותר ולראות איך נוכל לצאת מהכלא עם הכלים הנכונים.

5. שינוי אמונות וקיבעון

אנחנו מפחדים משינוי, שנים רבות של התעללות רגשית הותירו אותנו קפואים, הפסקנו להאמין ביכולתנו לצאת מהמצב הזה, הכלא הפך לאמיתי, עלינו לפתח את האמונה בתוכנו שאנחנו יכולים לפרוץ דרך הרגשי ההתגברות הזה. מחסומים, שאנחנו מסוגלים, שיש לנו את הכוח, שאנחנו אף פעם לא באמת לבד, הבורא איתנו בכל תחנה.

6. השלמה ותנועה

כל כך התרגלנו להיות באופוזיציה, נכנענו לתכתיבי בן הזוג שלנו, יש בתוכנו תסכול עצום, כעס על עצמנו, על בן הזוג שלנו, על איך שהגענו לאן שהגענו. עלינו ללמוד לקבל את נתיב חיינו ולחשוב שכל יום הוא הזדמנות חדשה להיוולד מחדש, "מי שבטובו מחדש בכל יום מעשה בראשית חדש". השלמה מביאה תנועה, באמצעות חמלה לדרכנו נוכל להתחיל להתקדם לעבר מטרות חדשות.

7. תלות רגשית וכלכלית

אנחנו יכולים להציף את בן הזוג שלנו רגשית, לגעת בו במקום הכואב ביותר שבו אין להם דרך להתמודד כלכלית בעצמם, ובכך להפעיל עליהם אלימות כלכלית. בדרך זו אנו יכולים להתעלל רגשית, לתמרן ולחזור על מנטרה מסוימת במשך שנים.

ואז, אחרי תקופה ארוכה של סבל מאלימות כלכלית, הקשר מפתח את האמונה שאין חיים אחרי הקשר, שהכל יתפרק, שאנחנו לא מסוגלים לשרוד בעצמנו ושאנחנו מסוגלים להאמין. השקר הזה שנים על גבי שנים ומחזק אותו איתנו, מה שהופך את בן הזוג לעגל הזהב, אנחנו מאמינים שהוא זה שנושא אותנו, כמובן שתפיסות כאלה רק מרחיקות אותנו יותר מהאמת על המציאות שלנו ועל מי שאנחנו באמת. מה הטבע הרוחני שלנו. כלומר, אנו מוצאים את עצמנו בתוך חומות של חושך וחייבים ללמוד לפרוץ את הגבולות הללו.

8. אחריות והבנה

הנטייה הטבעית שלנו היא להאשים את בן/בת הזוג שלנו במה שקורה לנו או להאשים את עצמנו שהגענו למצב הזה. בשני המצבים זו אשמה הרסנית כי היא לא מובילה אותנו לשום מקום. אשמה דומה לטביעה בבוץ. כל עוד אנחנו עסוקים באשמה, אנחנו טובעים יותר ויותר וזה לא מאפשר לנו לנקוט בצעדים כדי לצאת מהבוץ.

מצד שני, רגשות האשמה הם בונים, הם סופגים את כל מה שקרה לנו לאורך תקופת הנישואין ויודעים להשתמש בו כדי להבין שכל זה גם משרת לטובה, להפוך הכל למסע של גילוי הופך חוכמה היא איך אנחנו מתפתחים.

ממקום האשמה הבונה נוכל לצאת מכל בוץ, לא משנה כמה הוא עמוק. אנחנו הופכים משפיעים בעניין הזה, האחריות שאנחנו צריכים ללמוד לקחת, העובדה שאין אשמה, לא אנחנו ולא בן הזוג אשמים, זה פשוט חלק ממסע החיים שלנו שדרכו הבורא מוביל אותנו לתהום, דרך מקומות עמוקים בתוכנו, דרך ביוב, עלינו ללמוד לחבר אותו ולהתפתח ממנו. שינוי פנימי מביא איתו שינוי חיצוני. העולם הפנימי שלנו קורן החוצה.