1. שיפוט וביקורת על בן הזוג

שיפוט יכול להיות בשתי דרכים: שיפוט פנימי ושיפוט חיצוני:

שיפוט פנימי  – אנחנו לא חולקים את בן הזוג שלנו, המחשבות שלנו שופטות כל הזמן את בן הזוג "בן הזוג שלי לא יודע איך להיות אבא", "אני מאוכזב שהתחתנתי איתו", "למה הוא תמיד מתנהג ככה ."? "למה הוא נעלם? מחשבה שיפוטית רודפת מחשבה, אנחנו בטוחים שהמחשבה היא המרחב הפרטי שלנו ובן הזוג שלנו לא מרגיש את זה, אבל זה בכלל לא כך, כל מחשבה שיש לנו בן הזוג שלנו מרגיש, ומחשבות שיפוטיות יכולות בקלות להוביל לריחוק רגשי.
שיפוט חיצוני  – כאשר המחשבות הפנימיות לעיתים תכופות כל כך עד שהן מופעלות, אנו שופטים כלפי חוץ ודברינו עלולים להכות כחצים מורעלים על לב אוהב והדבר מייצר מיד ריחוק ואינו מביא לתוצאה הרצויה.

2. כוחה של השפה

כוח הדיבור יוצר ממש: "מוות וחיים ביד הלשון והאוהב יאכל את פירותיו" (משלי יח, כא). כאשר אנו מדברים בצורה שיפוטית, בן הזוג סוגר את עצמו אוטומטית, הלב ממש אטום והלב מתרחק. לפעמים אנחנו יכולים להגיד משהו כשדעתם מוסחת והמילים פוגעות בלב של בן הזוג וזה באמת יכול לפגוע בלב וליצור ריחוק, לפעמים בלי עבודה רגשית נכונה הלב יכול   לשתות דם במשך שנים ולא להבין למה אנחנו כל כך רחוקים אחד מהשני.

היו מודעים יותר למילים ולמחשבות של שיפוט וביקורת. למד להכיל את בן הזוג במצבים שונים באמצעות כלים רגשיים. לומד לוותר ברגע שאני שואל את עצמי – למה הוא מתרחק, יודע איך לגרום לבן הזוג שלנו לקחת אחריות על חיינו במחשבה ובמעשה.

3. האשמות

הנטייה להאשים יכולה להשתולל בפינו. לפעמים אנחנו כל כך רגילים להאשים שאנחנו שוכחים שזה באמת בן הזוג שלנו. כאשר אנו נוטים להאשים, אנו יוצרים הפרדה וריחוק בינינו לבין בן הזוג שלנו. יש אותנו ויש את השותף, אנחנו לא רואים את עצמנו כיחידה, אנחנו לא פועלים בשיתוף פעולה, למה זה דומה? יד ימין מאשימה את השמאלית: "אתה לא זז כמו שצריך", מה שבעצם לא הגיוני כי שתי הידיים הן פעולות של אותו גוף. יש להם את אותו אינטרס משותף להבטיח שהגוף יעבוד בצורה יעילה ככל האפשר.

אנחנו צריכים ללמוד לעבוד כיחידה. אין שום טעות ממני ואין ממך, אין הנהלת חשבונות. למה אנחנו מאשימים? אנחנו מפחדים לקחת אחריות. אנחנו מוציאים את התסכול שלנו על אדם אחר, זו שליטה. אנו מאמינים עמוק בפנים שהאשמת בן הזוג שלנו תקל על הכאב שאנו חשים בתוכנו, אבל ההפך הוא הנכון, האשמה רק מגבירה את הכאב. אנחנו צריכים ללמוד לקחת אחריות.

4. הסתתרות מבן זוגך

כל  סוד שיש לנו מהשותף שלנו  יכול להיות הצל שלנו. מקום נסתר שאנו חוששים להאיר בתוכנו. ככל שיש יותר נסתר, כך יש יותר מרחק. יש גם  צורך פנימי עמוק של התת מודע  לפתוח הכל ולא להסתיר, גם במחיר הפרידה מהזוגיות שלנו.

עלינו ללמוד להיות כנים ולהביא את הצללים לאור. זה נכון שזה מפחיד ודורש הכנה מתאימה ועבודה רגשית, אבל זה מספק מאוד להיות מסוגל לחלוק את הצל שלנו, אנחנו מאירים את הצל באור התודעה.

5. תלות רגשית בבן זוג

קנאה, אובססיה,  תלות רגשית מובילה אותנו לקיצוניות  , אנחנו הופכים הכל לדרמה, והכל "חשוב מדי", ביקורתי, חיים ומוות, אין קלילות, אין זרימה, יש הרבה כבדות. בן הזוג מרגיש תלות רגשית בו, מה שמוביל אוטומטית להתרחקותו.

עם מידת התלות שיש לנו, כך גם מידת המרחק. ככל שאנו תלויים יותר במשהו שנמצא מחוצה לנו, בפרטנר שלנו, בכסף, בכבוד, כך אנו מתרחקים ממנו. עלינו ללמוד לשחרר את התלות בבן זוג. זה עובד על שורש התלות הרגשית. יש בתוכנו משהו שמקבל אהבה מהתלות הזו. אנחנו לא מאוזנים שם, אין לנו את עצמנו, זה מקום מאוד בודד וצריך ללמוד כלים רגשיים לשבור את קשרי התלות הרגשית.

6. אגוצנטריות, חוסר רצון משותף

כל אחד מאיתנו שקוע בעצמו ויש לו רצונות סותרים. כל אחד לעצמו, כל אחד עוסק ברצונות שלו. האגו שלנו גורם לנו להתגעגע אחד לשני  , כולנו עסוקים בסיפורים האישיים שלנו, בכאב שלנו ואנחנו לא רואים את בן הזוג שלנו מבעד לעננים. הכל קשור אלינו וסובב סביבנו.

7. חוסר הערכה מצד בן הזוג

אנחנו מרגישים שלא רואים אותנו בהקשר, אנחנו עושים הרבה אבל אין מי שיאמר מילים טובות ויעריך את כל העבודה הקשה שלנו. מתעוררת תחושת אטימות ולאט לאט בני הזוג מתקרבים, מבינים שהם עושים פעולות רבות ללא מענה מתאים, ולכן גם הם נובלים ומתרחקים.

גבר רוצה להיראות כבעל השפעה בבית, בעבודה ובחיים.

אישה, כשהגבר לא רואה אותה ואינו מכיל אותה, לא רואה אותה כמכלול, לא רואה בה את הפרטים, וזה משתיק אותה. היא לא מבינה לליבה וזה מוביל לריחוק רגשי וללא  אינטימיות אמיתית.

חוסר נוכחות של בן הזוג

לא מספיק שהגוף נוכח, אנחנו רוצים את האדם עצמו, חוסר נוכחות מוביל אוטומטית להסתגרות. בן הזוג לפעמים כל כך עסוק בענייניו עד שהם שוכחים להתחבר לנוכחות הפשוטה של ​​היומיום; להיות נוכח פירושו לקבל את החופש לחבק את בן/בת הזוג שלך על כל העומקים והצדדים שלו.

ככל שאנו קרובים יותר לנוכחות אמיתית במחשבות וברגשות, ככל שההקשבה שלנו תהיה משמעותית יותר, כך אנו מתעסקים יותר במחשבות חולפות, ברגשות עולים ויורדים, כך אנו מרוכזים יותר בעצמנו, ומתנתקים יותר מבן הזוג. .

מה לעשות אם בן הזוג מתרחק: 4 תובנות חשובות.

אינטימיות רגשית:
מה יהיה ההפך ממרחק? אינטימיות רגשית. זה המקום של תקשורת, חילופי דברים וכנות. זה עולם ומלואו. תקשורת רגשית נכונה משדרת חום, היא יכולה להפוך קרח למים גם כשהלב רחוק. תקשורת נכונה של העולם הפנימי שלנו יכולה לחסוך שנים של הבנה לא מדויקת, זו אומנות שיש ללמוד ולתרגל כל היום, כל יום.

חמלה:
בן זוג רחוק הוא אדם שלא מדבר עם עצמו. אין תקשורת אמיתית  בינו לבין עצמו וזה משתקף אוטומטית במערכת היחסים שלנו. מערכת יחסים לא מתקשרת היא תרגום ישיר מהעולם הפנימי שלנו.

אז מה אנחנו עושים? תובנה זו עוזרת לנו להבין טוב יותר את השותף שלנו ואת עצמנו. אנחנו יכולים לראות את המרחק שלו באשמה או בהסתייגות, אנחנו יכולים להיות שיפוטיים וביקורתיים או מקבלים.

אדם מרוחק הוא אדם שיש לו פצע בלב ויש בו פחד וכאב שגורמים לבן הזוג להתרחק. חשבו על עצמנו כשאנחנו מתרחקים. האם זה לא בגלל שאנחנו מפחדים להיפגע? דווקא ההבנה הזו מובילה לחמלה וזו מובילה אוטומטית להתקרבות.

כי בלי חמלה יש רשמיות כזו, קרירות כזו, שנדמה שהזוגיות צריכה למלא תפקיד ולקחת בחשבון את המורכבות והרגישות שיש בזוגיות.

100% אחריות:
יש לנו נטייה טבעית להעביר אחריות. זה קורה לנו כל כך טבעי שכבר שכחנו מה זה אומר לקחת אחריות.

בן הזוג מתרחק מאיתנו אוטומטית, במי טמונה האשמה, קורה משהו בזוגיות, יש מכונה כזו שבן הזוג הוא הזרע של כל התקשורת הזו.

יצירת איחוד של רצונות:

ריחוק בין בני זוג נוצר כאשר אין רצונות משותפים. לכל אחד יש רצונות שונים ואין אחדות של רצון. אנחנו יכולים ללכת עם הרצון שלנו למזרח ובן הזוג שלנו למערב, ואז כל רצון מתנגש מוביל להתרחקות נוספת אחד מהשני. עלינו לחזור לבראשית.

כדי לזכור  את הכללים הבסיסיים של מערכת יחסים  , עלינו ללמוד לשלב בין רצונות. זה דורש עבודה רגשית, כי לפעמים יש קונפליקט, אנחנו  מאוד רוצים  להגשים ולהגשים רצון משותף, אבל בפנים אנחנו מרגישים כעס וחוסר רצון לעשות זאת.

כאן נכנסת לתמונה העבודה הרגשית. עלינו ללמוד להתמודד נכון עם גופנו ועם הרגשות שלנו. זה דורש הכשרה, זה דורש ניסיון, זה דורש לשנות את אזור הנוחות שלפעמים אנחנו שוקעים אליו.